הפרצוף האמיתי של המסכה

כחפץ פולחני, פולקלוריסטי-תרבותי או כאביזר דקורטיבי; כפנים חדשות על בימת התיאטרון או בנשף מסכות; כסמל למסתורין ולפחד או כשמירה קנאית על האני האמיתי הנסתר- אלה הם רק חלק מ"פרצופי המסכה"

המסכה העתיקה ביותר בעולם נמצאה דווקא כאן בארץ ישראל (ראה מסגרת). אם כי בתרבויות השונות היא אלמנט פולקלוריסטי תרבותי מובהק - אצלנו היא מתקשרת בעיקר עם סממני חג הפורים (למעט המסכות הדקורטיביות מחומרים שונים ובסגנונות שונים שמשמשות בתוך הבית בעיקר כפריט עיצובי). החג הוא הזדמנות מצויינת לבחון את המושג - "ולחשוף" מה מסתתר מאחורי המסכה...
הסבר לשוני מדוייק ומרתק של המילה מסכה קיבלנו מד"ר תמר עילם גינדין, בלשנית איראנית ומתמחה בתרבויות ולשונות במגע, "מַסֵּכָה במקרא משמעותה היא צֶלֶם יצוק, מהשורש נ.ס.ך, 'לצקת'. עגל הזהב מתואר כ'עגל מסכה' כי בתהליך הכנתו נסכו זהב מותך לתבנית של עגל.
משמעות נוספת של המילה היא 'כיסוי', משורש נ.ס.ך אחר, נדיר יותר, שמשמעותו 'לטוות', והוא קשור גם לסוג אחר של כיסוי שתי וערב – סכך.
"המילה 'מַסֶּכֶת' המתארת קטע של המשנה באה מאותו שורש, ובמקור היא מסמנת את הרשת בנוּל אריגה. לשם השוואה, גם המילה 'טקסט' באנגלית קשורה לטקסטורה, ובאה מהשורש 'לטוות'.
בעברית חדשה משמעות המילה היא כיסוי לפנים, בהשפעת אנגלית mask, צרפתית masque וכו'. מילה זו קשורה גם למסקרה ולערבית 'מסחרה'".

ואילו "בתרבות היפנית", מסביר פרופ' יעקב רז, "'קו-אומוטה' היא מסכה שמשתמשים בה בתיאטרון ה'נו' היפני. זו המסכה היפה והחשובה ביותר אם כי 'ההבעה' שלה כמעט ואינה מורגשת. דווקא בשל כך, היא נתפשת כמסכה עם עוצמה אדירה ומהווה אתגר לשחקן הלובש אותה כי אז אפשריות ההבעה שלה הופכות לפתע לבלתי מוגבלות. זו, קרוב לודאי גם הסיבה לכך שביפנית מקור המלה 'מעניין' (אומושירוי) הוא: מסכה לבנה. הסוציולוג האיטלקי, אלסנדרו פיזורנו, סבור שמסיכה היא בעצם מלה נרדפת לאופי. ומה הוא האופי? אופיו של אדם אלה הם הפנים שמתגלות ביחסיו עם זולתו. מכאן שהאופי הוא התפקיד (המסיכה) של האדם ברגע נתון, אך גם הזהות האמיתית שלו באותו רגע.

מסכה הייתה והיא עדיין חפץ שמאפשר הסתתרות מפני פגעי העולם ושמירה על העצמי שלנו, או על זה שאנחנו לא רוצים שייחשף לעולם - מה שמתיישב יפה גם עם משפט כמו: 'זו מסכה שהוא שם על עצמו'. גם במובן הפיזי וגם במובן המטאפורי - למסכה יש תפקיד של הגנה, כסות, שמירה על דיסטנס ולעיתים גם ניסיון להולכת שולל.

כך או כך, בתרבויות שונות נדמה שהמסכה היא חלק בלתי נפרד מהפולקלור, התקופה והמקום בו נמצא האדם - שמאז ומעולם ערג לחיים אחרים או לקיום חלופי. לכן הוא חיפש וגם מצא, כלים שיאפשרו לו להציג פנים אחרות מאלה של זהותו האמיתית וכך יוכל לייחס לעצמו תכונות שונות מתכונות אישיותו. ולכן היה זה אך טבעי להשתמש במסכות באירועים חברתיים, קרנבלים, טכסי פולחן ופסטיבלים.
פולחן וכוח מאגי

פרופ יעקב רז חוקר תרבות יפן והמזרח (ששהה שם שנים רבות), מתרגם וסופר, היה ראש החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, מנחה למדיטציית זן-בודהיזם, מלמד במכון "פסיכודהרמה" (שהקים יחד עם הפסיכולוג נחי אלון), הוא גם מאמן עסקי ומרצה בחברה הגאוגרפית. לפני שנים אחדות חקר את נושא המסיכות ופרסם מאמר מקיף על כך בספר "קרנבלים – איים בים השגרה" (בהוצאת ספריית "מסע אחר").

פרופ' רז גורס "שהמסיכה מאפשרת לאדם לעבור מטמורפוזה. באמצעות הריקוד ואמצעים פולחניים אחרים, הנעשים תוך לבישת המסיכה, הוא שומט את זהותו היומיומית, החברתית, המוכרת, המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג, או עף (כך האמונה השמאנית) אל מחוזות קיום שונים לחלוטין: עולם הרוחות, השדים, החיות, האויבים והאלים. באמצעות המסיכה הופך האדם לאחד היצורים השוכנים במחוזות אלה ובכך הוא משיג שליטה עליהם. למעשה חווה האדם מציאות מורכבת יותר בזמן לבישת המסיכה, הוא משיג זהות כפולה: זהותו שלו ושל הדמות אותה מייצגת המסיכה".

"כוחה המאגי של המסיכה הוא בלתי מוסבר", ממשיך פרופ' רז, "מדהים לגלות עד כמה משתנה שפת הגוף ברגע לבישת המסיכה. כל מי שלבש מסיכה יעיד על האפקט המהיר והמוזר של פעולה זו: אתה נעלם, ומופיע מיד בדמות חדשה, פרועה, משוחררת, שונה, או אף הפוכה משלך. הנה אתה הרשע, הנה אתה הפושע, הנה אתה פחדיך, הנה אתה סיוטיך והנה עברו פחדיך מכל אלה.

"בהיסטוריה של הפולחנים מופיעה המסיכה כבר בתקופות פרה-היסטוריות, באירועים שמאניים. במקומות בהם מתקיים השמאניזם עד היום מתבצע הטקס באופן דומה מאוד לזה שהיה מתבצע בעבר. השמאן, אותו אדם היוצר קשר עם עולם הרוחות, הנשמות המתות והאלים, לובש את המסיכה של הרוח אותה הוא מבקש להעלות. בלבישת המסיכה הוא מייצג תחילה את הרוח, אך ברגע היכנסו לטראנס הוא הופך להיות הרוח עצמה, ואין עוד כל חציצה ביניהם. השאמאן נכנס לאקסטזה, קולו משתנה, גופו משתנה, והוא הופך לישות אחרת. האיש, המוכר לקהל כבן המקום, מתגלה בזהות אחרת לחלוטין, הקהל פוחד ונרתע מקרבתו, אך תומך בו ממרחק בטוח, שכן הוא זקוק לו כשליח הציבור אל העולמות המסוכנים".

השימוש הראשון של המסכה החל כחלק מטקסי פולחן: בציד חיות נהגו ציידים לחבוש מסכות בדמות החיות על ראשם ובטקסי פולחן שבטיים נהגו לעטות מסכות כדי להגן על בני השבט בעת השמעת "נבואה", למשל. פולחנים, בארצות (המרוחקות זו מזו) דוגמת אלסקה, מלזיה, קונגו, מקסיקו וקנדה, הופיעו מסכות בצורת גולגולת במחולות של רוחם של האבות הקדמונים, שתפקידן המובהק היה להגן על בני השבט החיים. מסכות בצורת פני אדם היוו תחליף פולחני לכיווץ ושימור הגולגולת.

"השימוש במסיכה בפולחן", מציין פרופ' רז, "מייצג תפישת עולם שבה הטבעי והעל-טבעי, הסמלי והקונקרטי, הם שני פנים של אותו עולם, שניותו של האדם אינה סיבה לדיונים פילוסופיים או פוסט-מודרניסטיים, אלא מציאות מקובלת, אם כי לא פשוטה כל עיקר".
בין אמנות ועיצוב
יצירת קישוטי קעקע על הפנים וצביעתם בצבעים שונים או חבישת פיאה, הבאה לעתים במקום חבישת מסכות המהווים התפתחות נוספת של המסכה ואלה מגיעים לעיתים עד כדי מעשה אמנות.
"יצירתן של המסכות בעבר היה מעשה אמנות חשוב מאוד", מסביר עוד פרופ' רז, "והן היוו חלק משמעותי מאוד במה שאנו מכנים כאמנות פרימיטיבית. היכולת להביע באמצעותן של המסכות הלכי רוח ולשקף דמויות הייתה אחד מהמיומנויות החשבות של יוצריה ואכן לעתם הם הצליחו לעטות על פני המסכה הבעה נעימה, מפחידה, חייכנית, גרוטסקית וכדומה. לעתים המסכה כיסתה רק חלק מהפנים לעתים את כולן ולעתים גם את כל הגוף".
"גם באמנות המודרנית אין מקומה של המסכה נפקד, היא באה לבדוק את היחס בין הקונקרטי לסמלי", אומר האדריכל צביקה דונסקי, "המסכה היא אחת מצורות הייצוג המקובלות ביותר באמנות: בפיסול, בתיאטרון, במחול ובציור. יש אמנים המשלבים מסכות ביצירתם האמנותית, ויש אמנים היוצרים מסכות כיצירות אמנות העומדות בפני עצמן. המודרניזציה השכילה לעשות שימושים גם בחפץ עתיק, ולנתק אותו ממשמעותו הסימבולית הרחבה שאינה נחוצה עוד במאה ה-21. כך שהמסכה הקדומה הפכה בגלגולה זה לחפץ דקורטיבי מרשים, עם זיקה לאומנות תרבותית. ואכן, יותר ויותר אנשים מבקשים להכניס לחלל ביתם מסכות מעוצבות שונות, החל ממסכות עם זיקה תרבותית- מסורתית עתיקת יומין, במראה עתיק ואותנטי או מסכות מודרניות יותר המנסות להתחקות אחרי המסכה המקורית ואפילו מסכות מודרניות, מחומרים מודרניים ובעיצוב המתאים לתקופותינו כמו זכוכית, קטיפה וקריסטלים".
מסכות שונות, כאמור, מאפיינות תרבויות שונות. לכל תרבות ייחוד בחומר, בצבע, בגודל המסכה ובאירוע שלשמו היא משתמשת בה. התרבות האפריקאית, למשל, המאופיינת במסכות בצבעי עור ואדמה אשר נועדו למסווה של ציידים בבואם לצוד חיות בג'ונגלים ובכפרים, מציגה את המסכות היונקות השראתן מתרבות זו: מסכות עשויות פרווה של פרה, נחש או טיגריס ומצופות בעורם של אלה. כיום יש אנשים שאוהבים לשלב בביתם המודרני נגיעות של תרבות קדומה, השילוב הזה קוסם להם והם אוהבים לעשות זאת על ידי מסכות אפריקאיות. בחלק מהמקרים אף מדובר במסכות שאנשים הביאי עמם מטיולים בעולם.

המסכות הקלאסיות ששימשו בטקסי פולחן שונים היו עשויות מעצים מגולפים. הן היו כבדות, מגושמות משהו ובעלות נוכחות רבה ולכן גם שידרו לעתים פחד, חשש אבל גם יראת כבוד. כיום, העיצוב המודרני הקליל יותר מחייב התארגנות עיצובית שונה של הפריט הזה, ובדומה לתהליך שעברו הפסלים שנבנו בהשראת ארמונות המלוכה ו"חדרו" למרחב הפרטי, כך גם המסכות עברו שינוי הפכו למסכות דקורטיביות עם נגיעות של צבע והומור, המתייחסות למסכה כאובייקט מעשיר את עיצוב החלל בו הוא מוצג.

בני קרישבאום מ"פאו- ברזיל" שמייבא פרטי אמנות ונוי מברזיל, סבור שגם כיום יש לא מעט מסורות שעדיין מבססות את ייחודן על ידי שימוש תדיר במסכות, ואולי אף נכון יותר לומר- המסכות הן אלו שעומדות בבסיס ההוויה שלהן. "בברזיל ובוונציה", הוא אומר, "המסכות הן אלו שממשיכות להחזיק ולשמר את התרבות הייחודית שלהן. בוונציה, קרנבל המסכות הפופולרי שלהן כולל נשף מסכות מסורתיות כדוגמת הנשפים שנערכו במאה ה-18.

"בברזיל, הקרנבל המסורתי הוא פיתוח של חג נפוץ בעולם הקתולי, שיסודותיו נעוצים עמוק בעולם העתיק. העולם הקתולי יצק לפסטיבל הקדום תכנים נוצריים - חמישה ימי הוללות שמסתיימים באבל על מותו של ישו. וכך, בהתאם למסורת זו, במשך כל ימות השנה מתכוננים הברזילאיים לתקופת הקרנבל ויוצרים לעצמם מסכות ולבוש ססגוני לצד מחולות מסורתיים הכל מתנקז לתוך תהלוכה גדולה המלווה כאמור בשלל תחפושות וצבעים לצד מוסיקה קצבית ופורקן חושים. כך שבמקרה הזה, מסכות מתקשרות למסורת שמחה, עליזה ומפוארת. העיצוב והאומנות של אותן תרבויות יונק במידה רבה השראות מהמסכות, אנו רואים פריטים רבים ואף במקרים מסוימים אדריכלות אשר מתכתבת עם המסכות ".

בשנים האחרונות הרבה מאוד אביזרים וחפצים נוצרו ועוצבו בהשראת המסכות הקדומות, כהמשך ישיר לטירוף, לססגוניות ולדרמטיות שהן משדרות. למשל חברת moooi האיטלקית עיצבה קו שלם של ספות ישיבה בהשראת מסכות מאוד לא קונבנציונליות כיד הדמיון הטובה על המעצב.

מסיכה חובקת עולם

אנדריאס לומל, שחקר את תפקיד המסיכה בתרבויות שונות, מסכם כך את משמעויותיה הפולחניות: "המסיכה מורה על שלוש משמעויות עיקריות- שתי משמעויות של הקשר עם האבות הקדומים, וזו של שמירת המסורת, מופיעות באפריקה ובמלזיה. המשמעות השלישית – המסיכה כרוח מגינה, מצויה בטקסים של השמאנים בסיביר ובצפון אמריקה. צירוף של שתי המשמעויות הראשונות, ובמקרים מסוימים אפילו של שלושתן יחד, מופיעים במסיכות באמריקה הדרומית, הודו ואינדונזיה".

המסכה העתיקה ביותר

המסכה העתיקה ביותר בעולם, מן האלף השביעי לפני הספירה, נמצאה בארץ ישראל, בחורבת דומא באזור חברון. המסכה, עשויה אבן גיר (גודלה 15 22.3x ס"מ), שימשה ככל הנראה כחפץ פולחני. המסכה נמצאת במוזיאון ישראל והוצגה במסגרת התערוכה "בראשית - הסיפור האמיתי".

גלובס, מרץ 2008