זיכרון דברים
כמו כל דבר בחיינו, גם הזיכרון דורש אימון אישי אינטנסיבי הכולל פרקטיקות של שימור ושיפור. בספרה החדש - "חוכמת הזיכרון המעשי", מסבירה הפסיכולוגית והחוקרת ניצה אייל כיצד לפתח תוכנית אימון למוח, שתסייע לנו לזכור דברים שלא נרצה לשכוח
עד היום ידענו שלזיכרון, בהיותו אחד המנגנונים המורכבים של המוח האנושי, יש תפקיד מובהק: לרכוש ידע, להתנסות בחוויות - לאחסן אותם במאגרים שונים ואז להעמיד אותם לרשותנו בשעת הצורך. כך אנו מסוגלים בעזרתו לזהות אדם ולכנות אותו בשמו, להשתמש בשפה הנכונה, במילים המתאימות, לבנות משפט בסדר המקובל, לרכוש מקצוע, לפתח התמחות וגם לדאוג להנעת הגוף - ללכת, לשחות, לרקוד לצחוק. ואכן, מאחורי כל פעולה, תפקוד או מחשבה בסיסית או מורכבת ביותר - יש מנגנוני זיכרון.
והנה גם בתקופה שבה אפשר למצוא שלל מחקרים על "הזיכרון" על כל המשתמע מנגזרות המונח - יש עדיין מה לחדש בתחום.
הזיכרון היה, הווה ויהיה אחד מהנושאים היותר מסקרנים ועם זאת הרגישים בחיינו, שככל שנלמד אודותיו ונעמיק בו, נראה שעדיין רב בו הנסתר על הנגל. הספר החדש של ניצה אייל ויעל רייכנטל "חוכמת הזיכרון המעשי" (הוצאת אריה ניר) הוא לא רק בבחינת חידוש, אלא גם ובעיקר מפתיע. צירוף המילים "זיכרון מעשי" הוא חדש לחלוטין.
יציאתו לאור של הספר היא הזדמנות מצוינת לשוחח עם הפסיכולוגית והחוקרת ניצה אייל שזהו ספרה השביעי. רק משמות הספרים האחרים שכתבה עד כה, נוכל להבין עד כמה המוח והזיכרון מרתקים אותה וכמה היבטים וזוויות מציע הנושא: "מסע אל הזיכרון", הזמן האמיתי", "החיים כנהר", "הגמד החושב", "תמונות פסיכולוגיות", ו"נפלאות הזיכרון ותעתועי השיכחה". אבל "החוכמה והבשורה החדשה היא לדעת כיצד ליישם את שיטות האימון האישי (coaching) שהשתלט על כל תחום מחיינו - ובמקרה שבו עסקינן ללמוד "כיצד לבנות מפת זיכרון אישית ובעקבותיה גם תוכנית אימון לזיכרון, המותאמת לכל אחד ואחת מאיתנה", כדברי אייל.
חדר כושר למוח
ניצה אייל מאמינה במונח "זיכרון מעשי" שהגתה. לדעתה, האופן שבו אדם תופס את עצמו והדרך שבה הוא מתייחס ליכולות שלו חשובים ביותר. אם הוא מאמין בעצמו, מאמין שאפשר ללמוד דברים חדשים ולשפר יכולות הוא עשה צעד מעשי ראשון לקראת חיזוק נקודות החולשה שלו. מסתבר שיש גורמים באורח החיים שלנו שיכולים להשפיע לטובה על הזיכרון (כמו פעילות גופנית ותזונה נכונה) יש אחרים שהם מה שנקרא "תומכי זיכרון" (טכנולוגיות חדשות), ויש לא מעט "הצעות ידידותיות ומהנות (שיסייעו לנו לזכור דברים שלא נרצה לשכוח).
"החוקרים תמימי דעים שאנשים שמפעילים את תאי המוח שלהם שומרים על כושרם ועל חיוניותם", אומרת אייל. "ללמוד משהו חדש, לאתגר את המוח, לאמן את 'השכל' אלה דברים שמחזקים את הזיכרון. אמנם המוח אינו שריר - אבל אם נבקש לשמור עליו, רצוי מאוד שנתייחס אליו כאל שריר. את השרירים אנחנו הרי מאמנים בכל יום, אנחנו רוצים לחזק אותם ולטפח אותם וגם דואגים להזין אותם באופן מתאים. כדאי שנתייחס אל המוח לפחות כמו אל שרירי הגוף. גם המוח רוצה אימון יומיומי וקבוע, הוא רוצה שטפח אותו וניתן לו את התזונה הנכונה. גם המוח רוצה שיהיה לו חדר כושר ואם לא שכונתי - אז לפחות מאמן אישי".
חדר כושר? מאמן למוח? מושגים מפתיעים בהקשר שלנו.
"נכון, אבל השימוש במאמן אישי התרחב כידוע בשנים האחרונות לתחומים רבים ומגוונים, בעיקר בעקבות הצלחות ופריצות דרך בספורט ובכושר הגופני. וכך, האימון האישי הקוגניטיבי - מטרותיו דומות לאלה של מאמן ספורט: ליווי והנחיה של אדם המעוניין לשפר את היכולות שלו בתחומים שונים, בתהליך מבוקר ושיטתי, ממש כמו אימוני שחייה. אימן אישי, לטעמי הוא שותפות מקצועית מתמשכת בין מאמן ומאמן שבסופו של דבר תסייע לאדם הבוחר להתאמן - לשפר את ביצועיו ואת איכות חייו.
"אימון הזיכרון, לפיכך , מביא בחשבון את ההבדלים הקיימים בתפקוד הקוגניטיבי בין אנשים שונים, ומתבסס על ממצאי מחקרים אחרונים המאשרים כי מוחו של האדם הבוגר גמיש ומאפשר לתגבר את תפקודו. אימון הזיכרון, כמו אימון בכל ענף ספורט, יתמקד בשמירת יכולות קיימות ובשיפורן על ידי למידה, תרגול והתמדה לאורך זמן. נקודת המוצא של אימון הזיכרון היא שהמתאמן מקבל על עצמו את האחריות לתפוקדו האישי, להתמדה בפעילות ולהשקעת המאמץ הנדרש".
האם אימון הזיכרון מתאים לכל אחד?
"אני רוצה להציע תרגיל קטן. כדי לדעת אם אימון הזיכרון מתאים לכם קראו את המשפטים הבאים:
בתקופה האחרונה אני מרגיש שינוי בתפקודי הזכירה, החשיבה והלמידה.
אני חושש מפני שינויים בזיכרון הצפויים עם הגיל.
אני מעוניין לתגבר ולשפר את תפקודי הזכירה, החשיבה והלמידה, ויש לי נכונות להשקיע מאמץ.
אם לפחות אחד משלושת המשפטים האלה משקפים את ההרגשה של הקורא - התוכנית לאימון הזיכרון תתרום לשימור ולשיפור התפקודים שלו. ואז עליו לקבוע את המטרה, להאמין בעצמו, לקחת אחריות ולעבוד ...קשה".
סביבות הזיכרון
כשהמשורר אבות ישורון נשאל בתוכנית טלוויזיה לפני מספר שנים מהו זיכרון בשבילו, הוא ענה בהתרגשות "הזיכרון הוא הנעליים שלי, אני הולך על הזיכרונות".
המדענים, לעומת זאת, התייחסו אל המוח באופן פחות פיוטי וכינו אותו עד לפני זמן לא רב: "קופסה שחורה" שבה שוכן לו הזיכרון הנסתר. אפשר היה לזהות מה נכנס לתוך הקופסה ומה יוצא ממנה - אבל מה שהתרחש בה היה סמוי מן העין. היום מאפשרים מכשירי סריקה מתוחכמים הצצה אל תוך המוח, אם כי הדרך לפענוח שלו עדיין ארוכה, כידוע אבל על דבר אחד יש הסכמה - הזיכרון אינו מבודד ומנותק בתוך קופסה שחורה אלא דווקא מקים קשרים הדדיים ומתמידם עם סביבות פיזיות וטכנולוגיות. הוא מגיב אליהן, מושפע מהן ומתעצב בעקבות קשרים אלה.
ידוע גם שסביב שאינה ידידותית עבו הזיכרון- פוגעת בו. שיפור הסביב שבה פועל המוח ושימוש בטכנולוגיות עשויים בהחלט לחזק את הזיכרון ולשמש כמאגר זיכרון חיצוני וזמין.
הנה כמה עזרים פרקטיים שהומצאו לאורך השנים אשר עוזרים לנו לנצל ולפתח את מאגר הזיכרון הזמין שלנו:
1. בשנות -80 של המאה ה-20 הומצאו הפתקיות הצהובות. כמו בכל ההמצאות הגדולות, זה קרה במקרה, כשהממציאים לא תיארו לעצמם איזו השפעה תהיה לפתקית הצהובה על חיי היומיום. בהתחלה שימשו הפתקיות לסימון מסמכים במשרד, בהדרגה הן נדדו גם לבתים השתלטו על כל מרחב אפשרי:
שולחנות, דלתות, מחשבים, מקררים, מראות, ארונות תרופות ועוד. אחד מהיתרונות הגדולים של הפתקית הצהובה, בהשוואה לפנקסים או ליומני קיר, הוא הניידות שלה. היא משמשת להעברת תזכורת במקום הפעולה עצמו.
"מי שחושש שמא רשימות ופתקים יחלישו את זיכרונו יכול להירגע", מרגיעה אייל, "חוקרי הזיכרון מבטלים חשש זה. לדעתם, כל פעילות שלטיפול במידע, כולל כתיבה ועריכת רשימות מחזרת את הזיכרון. אם כי גם כאן לא כדאי להגזים. לא כל פעולה חייבת להיות מגובה בפתקית צהובה. הכל במידה".
2. חבר יפנית פיתחה מכשיר חדש לאימון המוח ופרסמה אותו באמירה "עד כה אימנתם את האצבעות, כעת תאמנו את המוח". המכשיר נראה כמחשב כף יד עם מסך מגע, ומכיל תרגילים שונים כמו תרגילי מחשבה, תרגילי חשבון, תרגילי זיכרון, קריאה בקול מתוך ספרי אדגר אלן פו וצ'ארלס דיקנס ומשחקי סודוקו. על פיתוח המכשיר אחראי הנוירולוג ריוטה קוואשימה, שמצא במחקריו כי קריאה ותרגילים בחשבון מעוררים פעילות מוחית. המכשיר החדש הפך ללהיט ביפן, והוא מתחיל לכבוש גם שווקים בעולם.
"אך גם הראש היהודי ממציא לנו פטנטים", מוסיפה אייל. "פרופסור שלמה ברזניץ, מומחה עולמי בנושאי לחץ וקוגניציה, שכיהן כנשיא אוניברסיטת חיפה פיתח את 'פיינדפיט', תוכנה מקורית לאימון תפקודי המוח ולשיפורם. התוכנה מתרגלת קשב, זיכרון חזותי ושמיעתי קצר מועד, זיכרון עבודה, זיכרון ארוך טווח ולמידה".
use it or lose it
הנוירולוג, פרופסור עמוס קורצ'ין, מומחה בעל שם עולמי בתחום המחלות של מערכת העצבים (מנהל מרפאת הזיכרון במרכז הרפואי איכילוב בתל אבי ויו"ר המועצה המדעית של עמותת האלצהיימר), משוכנע אף הוא שאימון המוח ישפר את תפקודו של "האיבר היקר הזה" ויסייע בשמירה עליו. "לא מספיק שיש לי מכונית חדישה, אני חייב גם לחגור חגורת בטיחות", הוא אומר.
"אימון המוח בבחינת use it or lose it - הוא תיאוריה עתיקה", מציין פרופ' קורצ'ין, "אך יש לה תמיכות במחקרים ובעבודות אפידמיולוגיות. כך למשל ידוע שאנשים שהרבו לשחק ברידג' - הזיכרון והקוגניציה שלהם היו טובים בהרבה יותר משל אחרים שלא השקיעו אימון ובשמירה על תפקודי הזיכרון".
"בכלל, פעילות אינטלקטואלת ולמידה מומלצת בכל גיל", ממשיך פרופ' קורצ'ין," אנשים שלמדו בבית ספר הגנו על מוחם יותר מאלה שלא למדו. בעבר בדקנו את כל ציבור הקשישים באשקלון בני 75 ומעלה ומצאנו שהסיכון של אלה שלמדו לפצח אלצהיימר היה קטן פי עשרה מאלה שלא למדו אף פעם.
האם כדאי להתחיל ל"התאמן" בגיל צעיר כדי שהדבר ימנע תפקוד לקוי של הזיכרון בעתיד?
"אינני יודע באופן מוסמך. הרי למי שחולה בסרטן ריאות לא אומרים להפסיק לעשן כי זה כבר מאוחר מדי. אבל היות שחלים שינויים בזיכרון עם הגיל כדאי לנצל חלון הזדמנויות בגילאים של אמצע החיים - ולעשות פעולות פשוטות כמו כתיבה למשל. אם נכתוב זיכרונות או סיפור חיים, בפעולה הזו יש הרבה מאוד אימון. במצב כזה אנו מגייסים את יכולת הריכוז, החשיבה, הזיכרון, יכולות הכתיבה, הקריאה, העריכה וכדומה. הגיל המבוגר מאט את מהירות התפקוד של מערכת העצבים ולכן גם הקצב שלנו הוא איטי משהיה בעבר. ברור מעל לכל ספק שאפשר לדחות את הירידה בתפקודים הקוגניטיביים אם נלמד, נמשיך להיות סקרנים ונתנסה בהתנסויות חדשות".
גלובס, 23-24 בינואר 2008
עד היום ידענו שלזיכרון, בהיותו אחד המנגנונים המורכבים של המוח האנושי, יש תפקיד מובהק: לרכוש ידע, להתנסות בחוויות - לאחסן אותם במאגרים שונים ואז להעמיד אותם לרשותנו בשעת הצורך. כך אנו מסוגלים בעזרתו לזהות אדם ולכנות אותו בשמו, להשתמש בשפה הנכונה, במילים המתאימות, לבנות משפט בסדר המקובל, לרכוש מקצוע, לפתח התמחות וגם לדאוג להנעת הגוף - ללכת, לשחות, לרקוד לצחוק. ואכן, מאחורי כל פעולה, תפקוד או מחשבה בסיסית או מורכבת ביותר - יש מנגנוני זיכרון.
והנה גם בתקופה שבה אפשר למצוא שלל מחקרים על "הזיכרון" על כל המשתמע מנגזרות המונח - יש עדיין מה לחדש בתחום.
הזיכרון היה, הווה ויהיה אחד מהנושאים היותר מסקרנים ועם זאת הרגישים בחיינו, שככל שנלמד אודותיו ונעמיק בו, נראה שעדיין רב בו הנסתר על הנגל. הספר החדש של ניצה אייל ויעל רייכנטל "חוכמת הזיכרון המעשי" (הוצאת אריה ניר) הוא לא רק בבחינת חידוש, אלא גם ובעיקר מפתיע. צירוף המילים "זיכרון מעשי" הוא חדש לחלוטין.
יציאתו לאור של הספר היא הזדמנות מצוינת לשוחח עם הפסיכולוגית והחוקרת ניצה אייל שזהו ספרה השביעי. רק משמות הספרים האחרים שכתבה עד כה, נוכל להבין עד כמה המוח והזיכרון מרתקים אותה וכמה היבטים וזוויות מציע הנושא: "מסע אל הזיכרון", הזמן האמיתי", "החיים כנהר", "הגמד החושב", "תמונות פסיכולוגיות", ו"נפלאות הזיכרון ותעתועי השיכחה". אבל "החוכמה והבשורה החדשה היא לדעת כיצד ליישם את שיטות האימון האישי (coaching) שהשתלט על כל תחום מחיינו - ובמקרה שבו עסקינן ללמוד "כיצד לבנות מפת זיכרון אישית ובעקבותיה גם תוכנית אימון לזיכרון, המותאמת לכל אחד ואחת מאיתנה", כדברי אייל.
חדר כושר למוח
ניצה אייל מאמינה במונח "זיכרון מעשי" שהגתה. לדעתה, האופן שבו אדם תופס את עצמו והדרך שבה הוא מתייחס ליכולות שלו חשובים ביותר. אם הוא מאמין בעצמו, מאמין שאפשר ללמוד דברים חדשים ולשפר יכולות הוא עשה צעד מעשי ראשון לקראת חיזוק נקודות החולשה שלו. מסתבר שיש גורמים באורח החיים שלנו שיכולים להשפיע לטובה על הזיכרון (כמו פעילות גופנית ותזונה נכונה) יש אחרים שהם מה שנקרא "תומכי זיכרון" (טכנולוגיות חדשות), ויש לא מעט "הצעות ידידותיות ומהנות (שיסייעו לנו לזכור דברים שלא נרצה לשכוח).
"החוקרים תמימי דעים שאנשים שמפעילים את תאי המוח שלהם שומרים על כושרם ועל חיוניותם", אומרת אייל. "ללמוד משהו חדש, לאתגר את המוח, לאמן את 'השכל' אלה דברים שמחזקים את הזיכרון. אמנם המוח אינו שריר - אבל אם נבקש לשמור עליו, רצוי מאוד שנתייחס אליו כאל שריר. את השרירים אנחנו הרי מאמנים בכל יום, אנחנו רוצים לחזק אותם ולטפח אותם וגם דואגים להזין אותם באופן מתאים. כדאי שנתייחס אל המוח לפחות כמו אל שרירי הגוף. גם המוח רוצה אימון יומיומי וקבוע, הוא רוצה שטפח אותו וניתן לו את התזונה הנכונה. גם המוח רוצה שיהיה לו חדר כושר ואם לא שכונתי - אז לפחות מאמן אישי".
חדר כושר? מאמן למוח? מושגים מפתיעים בהקשר שלנו.
"נכון, אבל השימוש במאמן אישי התרחב כידוע בשנים האחרונות לתחומים רבים ומגוונים, בעיקר בעקבות הצלחות ופריצות דרך בספורט ובכושר הגופני. וכך, האימון האישי הקוגניטיבי - מטרותיו דומות לאלה של מאמן ספורט: ליווי והנחיה של אדם המעוניין לשפר את היכולות שלו בתחומים שונים, בתהליך מבוקר ושיטתי, ממש כמו אימוני שחייה. אימן אישי, לטעמי הוא שותפות מקצועית מתמשכת בין מאמן ומאמן שבסופו של דבר תסייע לאדם הבוחר להתאמן - לשפר את ביצועיו ואת איכות חייו.
"אימון הזיכרון, לפיכך , מביא בחשבון את ההבדלים הקיימים בתפקוד הקוגניטיבי בין אנשים שונים, ומתבסס על ממצאי מחקרים אחרונים המאשרים כי מוחו של האדם הבוגר גמיש ומאפשר לתגבר את תפקודו. אימון הזיכרון, כמו אימון בכל ענף ספורט, יתמקד בשמירת יכולות קיימות ובשיפורן על ידי למידה, תרגול והתמדה לאורך זמן. נקודת המוצא של אימון הזיכרון היא שהמתאמן מקבל על עצמו את האחריות לתפוקדו האישי, להתמדה בפעילות ולהשקעת המאמץ הנדרש".
האם אימון הזיכרון מתאים לכל אחד?
"אני רוצה להציע תרגיל קטן. כדי לדעת אם אימון הזיכרון מתאים לכם קראו את המשפטים הבאים:
בתקופה האחרונה אני מרגיש שינוי בתפקודי הזכירה, החשיבה והלמידה.
אני חושש מפני שינויים בזיכרון הצפויים עם הגיל.
אני מעוניין לתגבר ולשפר את תפקודי הזכירה, החשיבה והלמידה, ויש לי נכונות להשקיע מאמץ.
אם לפחות אחד משלושת המשפטים האלה משקפים את ההרגשה של הקורא - התוכנית לאימון הזיכרון תתרום לשימור ולשיפור התפקודים שלו. ואז עליו לקבוע את המטרה, להאמין בעצמו, לקחת אחריות ולעבוד ...קשה".
סביבות הזיכרון
כשהמשורר אבות ישורון נשאל בתוכנית טלוויזיה לפני מספר שנים מהו זיכרון בשבילו, הוא ענה בהתרגשות "הזיכרון הוא הנעליים שלי, אני הולך על הזיכרונות".
המדענים, לעומת זאת, התייחסו אל המוח באופן פחות פיוטי וכינו אותו עד לפני זמן לא רב: "קופסה שחורה" שבה שוכן לו הזיכרון הנסתר. אפשר היה לזהות מה נכנס לתוך הקופסה ומה יוצא ממנה - אבל מה שהתרחש בה היה סמוי מן העין. היום מאפשרים מכשירי סריקה מתוחכמים הצצה אל תוך המוח, אם כי הדרך לפענוח שלו עדיין ארוכה, כידוע אבל על דבר אחד יש הסכמה - הזיכרון אינו מבודד ומנותק בתוך קופסה שחורה אלא דווקא מקים קשרים הדדיים ומתמידם עם סביבות פיזיות וטכנולוגיות. הוא מגיב אליהן, מושפע מהן ומתעצב בעקבות קשרים אלה.
ידוע גם שסביב שאינה ידידותית עבו הזיכרון- פוגעת בו. שיפור הסביב שבה פועל המוח ושימוש בטכנולוגיות עשויים בהחלט לחזק את הזיכרון ולשמש כמאגר זיכרון חיצוני וזמין.
הנה כמה עזרים פרקטיים שהומצאו לאורך השנים אשר עוזרים לנו לנצל ולפתח את מאגר הזיכרון הזמין שלנו:
1. בשנות -80 של המאה ה-20 הומצאו הפתקיות הצהובות. כמו בכל ההמצאות הגדולות, זה קרה במקרה, כשהממציאים לא תיארו לעצמם איזו השפעה תהיה לפתקית הצהובה על חיי היומיום. בהתחלה שימשו הפתקיות לסימון מסמכים במשרד, בהדרגה הן נדדו גם לבתים השתלטו על כל מרחב אפשרי:
שולחנות, דלתות, מחשבים, מקררים, מראות, ארונות תרופות ועוד. אחד מהיתרונות הגדולים של הפתקית הצהובה, בהשוואה לפנקסים או ליומני קיר, הוא הניידות שלה. היא משמשת להעברת תזכורת במקום הפעולה עצמו.
"מי שחושש שמא רשימות ופתקים יחלישו את זיכרונו יכול להירגע", מרגיעה אייל, "חוקרי הזיכרון מבטלים חשש זה. לדעתם, כל פעילות שלטיפול במידע, כולל כתיבה ועריכת רשימות מחזרת את הזיכרון. אם כי גם כאן לא כדאי להגזים. לא כל פעולה חייבת להיות מגובה בפתקית צהובה. הכל במידה".
2. חבר יפנית פיתחה מכשיר חדש לאימון המוח ופרסמה אותו באמירה "עד כה אימנתם את האצבעות, כעת תאמנו את המוח". המכשיר נראה כמחשב כף יד עם מסך מגע, ומכיל תרגילים שונים כמו תרגילי מחשבה, תרגילי חשבון, תרגילי זיכרון, קריאה בקול מתוך ספרי אדגר אלן פו וצ'ארלס דיקנס ומשחקי סודוקו. על פיתוח המכשיר אחראי הנוירולוג ריוטה קוואשימה, שמצא במחקריו כי קריאה ותרגילים בחשבון מעוררים פעילות מוחית. המכשיר החדש הפך ללהיט ביפן, והוא מתחיל לכבוש גם שווקים בעולם.
"אך גם הראש היהודי ממציא לנו פטנטים", מוסיפה אייל. "פרופסור שלמה ברזניץ, מומחה עולמי בנושאי לחץ וקוגניציה, שכיהן כנשיא אוניברסיטת חיפה פיתח את 'פיינדפיט', תוכנה מקורית לאימון תפקודי המוח ולשיפורם. התוכנה מתרגלת קשב, זיכרון חזותי ושמיעתי קצר מועד, זיכרון עבודה, זיכרון ארוך טווח ולמידה".
use it or lose it
הנוירולוג, פרופסור עמוס קורצ'ין, מומחה בעל שם עולמי בתחום המחלות של מערכת העצבים (מנהל מרפאת הזיכרון במרכז הרפואי איכילוב בתל אבי ויו"ר המועצה המדעית של עמותת האלצהיימר), משוכנע אף הוא שאימון המוח ישפר את תפקודו של "האיבר היקר הזה" ויסייע בשמירה עליו. "לא מספיק שיש לי מכונית חדישה, אני חייב גם לחגור חגורת בטיחות", הוא אומר.
"אימון המוח בבחינת use it or lose it - הוא תיאוריה עתיקה", מציין פרופ' קורצ'ין, "אך יש לה תמיכות במחקרים ובעבודות אפידמיולוגיות. כך למשל ידוע שאנשים שהרבו לשחק ברידג' - הזיכרון והקוגניציה שלהם היו טובים בהרבה יותר משל אחרים שלא השקיעו אימון ובשמירה על תפקודי הזיכרון".
"בכלל, פעילות אינטלקטואלת ולמידה מומלצת בכל גיל", ממשיך פרופ' קורצ'ין," אנשים שלמדו בבית ספר הגנו על מוחם יותר מאלה שלא למדו. בעבר בדקנו את כל ציבור הקשישים באשקלון בני 75 ומעלה ומצאנו שהסיכון של אלה שלמדו לפצח אלצהיימר היה קטן פי עשרה מאלה שלא למדו אף פעם.
האם כדאי להתחיל ל"התאמן" בגיל צעיר כדי שהדבר ימנע תפקוד לקוי של הזיכרון בעתיד?
"אינני יודע באופן מוסמך. הרי למי שחולה בסרטן ריאות לא אומרים להפסיק לעשן כי זה כבר מאוחר מדי. אבל היות שחלים שינויים בזיכרון עם הגיל כדאי לנצל חלון הזדמנויות בגילאים של אמצע החיים - ולעשות פעולות פשוטות כמו כתיבה למשל. אם נכתוב זיכרונות או סיפור חיים, בפעולה הזו יש הרבה מאוד אימון. במצב כזה אנו מגייסים את יכולת הריכוז, החשיבה, הזיכרון, יכולות הכתיבה, הקריאה, העריכה וכדומה. הגיל המבוגר מאט את מהירות התפקוד של מערכת העצבים ולכן גם הקצב שלנו הוא איטי משהיה בעבר. ברור מעל לכל ספק שאפשר לדחות את הירידה בתפקודים הקוגניטיביים אם נלמד, נמשיך להיות סקרנים ונתנסה בהתנסויות חדשות".
גלובס, 23-24 בינואר 2008
תגובות
הוסף רשומת תגובה